מרחב החיים העירוני מזמן תדיר סכסוכי שכנים. אחת המחלוקות הנפוצות נוגעת לפרויקטים של התחדשות עירונית, דוגמת פינוי-בינוי, הדורשים הסכמת רוב מבין בעלי הדירות בבית המשותף.
דיירים המסרבים לקחת חלק בהליכי הבנייה, עשויים לעכב פרויקטים מניבים שתועלתם ליתר הדיירים, ולצביון החיים העירוני, גבוהה.
הסיבות לסירוב יכולות להיות מגוונות: ניסיון לקבל תמורה גבוהה יותר מזו המוצעת לשאר דיירים, התנגדות ליזם מסוים או לעורך הדין המטפל בעסקה, חשש מחוסר נוחות ומטרדי אבק לכלוך ורעש בתקופת הבנייה, סירוב לעבור לדירה חלופית, או סכסוכים עם השכנים בבניין או עם ועד הבית.
השאלה המרכזית המתעוררת במצבים אלו היא מידת ההתחשבות באינטרס הפרט ובנוחיותו האישית, אל מול האינטרס הציבורי של כלל דיירי הבניין והאזור כולו. בעלות על דירה אינה מקנה לבעליה זכות וטו אבסולוטית, וניהול הבית המשותף כפוף גם לצרכי הרוב.
החוק לעידוד מיזמי פינוי-בינוי קובע כי דייר "סרבן" הוא בעל דירה אשר מסרב לעסקה מסיבה בלתי סבירה. במקרה כזה, רשאי בית המשפט לקבוע שהוא אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות באותו בניין, בשל הנזק הנגרם להם עקב אי-ביצוע העסקה.
אולם, לא כל סירוב ייחשב כסירוב בלתי סביר. בעל דירה רשאי לסרב לעסקת פינוי בינוי מן הטעמים המנויים בחוק, בין היתר כאשר העסקה אינה כדאית כלכלית, אינה מותאמת למגבלותיו, או אם לא הוצעו לו מגורים חלופיים. בנוסף, כאשר בעל הדירה הוא אזרח ותיק, קשיש שגילו מעל 75, או חולה סופני, תחול על היזם אחריות מוגברת לדאוג לדיור חלופי הולם בתמורה להסכמת הדייר.
כך למשל, פסק לאחרונה בית-המשפט בתביעה שהגישו 243 בעלי דירות במתחם בנייני רכבת בקריית ים, כי אין לחייב שני דיירים סרבנים לחתום על מסמכי הפרויקט. זאת, לנוכח גילם המבוגר של המתנגדים, מצבם הבריאותי הלקוי, והעובדה שהם כבר מיגנו את דירתם בשנים האחרונות על חשבונם.
אולם במקרה אחר, בו התנגדו שלושה בעלי דירות במתחם מגורים בהרצליה לפרויקט פינוי-בינוי, החמיר בית-המשפט ביחסו לסרבנות וקבע כי ישלמו במצטבר 7.8 מיליון ש"ח בתוספת הוצאות משפט, על הנזק שגרמו ליתר דיירי הפרויקט בגין סחטנותם.
מלאו את הטופס הבא ונציג שלנו יחזור אליכם: