מה כוללת חזקת השיתוף בין בני זוג?

חזקת השיתוף, אשר הוחלפה על-ידי חוק יחסי ממון בהסדר איזון משאבים, הינה כלל פסיקתי המסדיר את נושא חלוקת הרכוש בעת גירושין בין בני זוג נשואים, כולל ידועים בציבור ובני זוג מאותו המין.

בעת סיום הנישואין קובע החוק כי יש לערוך חלוקת שווה של כל הרכוש המוגדר כמשותף לבני הזוג. המשמעות היא שכל בן זוג יהיה זכאי למחצית מן הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, כולל נכסי נדל"ן, כלי רכב, קופות גמל, חסכונות, ניירות ערך, כספי פנסיה, מוניטין עסקי ועוד.

כחריג לשיתוף שוויוני כברירת המחדל המשפטית, רשאי בית המשפט להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אם קיימות לדעתו נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית.

זאת ועוד, ישנם גם נכסים אשר אינם נכללים בהסדר איזון המשאבים, דוגמת נכסים שהוסכם בין הצדדים בכתב כי לא יהיו משותפים; כספי גמלה המגיעים לאחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי; וכן פיצוי כספי שנפסק או מגיע על-פי חוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות. בנוסף, ההסדר לא יחול על נכסים מלפני הנישואין, ונכסים שהתקבלו בירושה או במתנה במהלך שנות הנישואין.

הניסיון מראה, כי לא תמיד שיתוף בנכסים הינו חד-משמעי או ברור באותו האופן לשני בני הזוג. כך למשל, עשויות לעלות השאלות הבאות:

• האם דירת מגורים אשר נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לטרם הנישואין ונרשמה על שמו בלבד, צריכה להיכלל בהסדר?
• מהו דינם של כספים שהתקבלו בירושה או במתנה והועברו לתוך החשבון המשותף, או של השתתפות בן זוג בתשלומי משכנתא על דירה שנרכשה על-ידי בן הזוג האחר ונרשמה על שמו בלבד?
• למי שייכת חברה אשר הוקמה במהלך שנות הנישואין אך מניותיה נרשמו על שם אחד מבני הזוג בלבד?